חיפוש מהיר
מועדפים שלי
ויג`נאנה ואני
המעבר לשיטת תרגול אחרת מחדד את כל החושים אולי אפילו אומר מציף, אבל הדרך מעניינת...
אחרי שיעור הויג`אננה הראשון שלי פרצתי בבכי - נעלבתי! ישבתי באוטו ושאלתי את עצמי, האם באמת תרגלתי כל השנים? האין משמעות לשיעורי הויניאסה שפקדתי באדיקות? ומה פשר התיקון שעשה המורה לתנוחת הכלב-פונה-מטה שלי? - אני כלל לא מכירה תיקון כזה!חזרתי לשיעור נוסף. ביני לביני הכרזתי שהפעם אני מגיעה נטולת עמדה, משוחררת מציפייה, נותנת לתרגול לקחת אותי לאן שיקח. השוני היה עצום! שנים התרגלתי שכשאני יוצאת משיעורי היוגה אני מרחפת על אדי הזיעה שניגרה ממני, על מעגלי הנשימה-תנועה-נשימה-תנועה שיצרתי, על האש שבערה בי אחרי ברכות השמש בטאדאסאנה, עד שכלל לא עצרתי להבחין כי משהו חסר. שבעצם, אני לא כל-כך מבינה, ואני קצת תקועה, ואני בעיקר עושה ועושה ועושה, ולא עוצרת בכדי ללמוד. הויג`ננה איטית יותר, זה נכון. אבל ככל שירד הקצב, כך עלתה החקירה וההבנה העוקבת, כך עלו הדקדוק והדיוק, כך נוכחתי לעקרונות, ליסודות, לנשימה, להקשבה לגוף. ונכון, פחות הזעתי ובערתי, אבל הרגשתי שאני מעמיקה פנימה, אל המקום בו נוצרה היוגה ובו היא נוצרת מחדש בתוכי מחדש. זה לא היה פשוט, ההתחלה הייתה עמוסת התנגדות! התגעגתי לאיבוד הדעת, מרדתי במודעות המציפה. היכן ההנאה הפשוטה?? הבורה? ועם זה, משהו משך אותי להבנה, לדיוק ולעומק, לתרגול שהפך יומיומי ואישי. הרגשתי שאני מגלה שפה חדשה, עולם חדש, ממש מהיסוד, מכפות הידיים והרגליים, מהנחיריים.לפתע התחלתי מתעכבת על דברים - על מנח, על תנועה, על עווית, על רעידה . כעסתי ונהנתי. פעמים עלתה בי התחושה שלא אפשרי אחרת, שהנה נגעתי בנקודת ההבשלה, נקודת האל-חזור. לא פעם אני תוהה, האם אם הייתי פוגשת בויג`אננה בתחילת דרכי, בגיל 20, האם הייתי ממשיכה?? אני כלל לא בטוחה. אולי, כמו מקרים רבים אחרים בחיינו, אנו צריכים לטעום מן הצד האחד משך זמן כלשהו, בכדי לעבור אל הצד השני מאוחר יותר, בשלב אחר. היום אני חושבת, שאכן נזקקתי לדרך שעברתי: לאתגר הפיזי והעונג שבפעילות האינטנסיבית, בכדי להגיע אחריו אל האתגר הנפשי, המנטלי והרוחני שאיתו אני מתמודדת היום. ועדיין, גם היום, אני מוצאת עצמי שוקעת בתחושות שאינני יודעת דבר, תוהה מה באמת למדתי, נאבקת בהבנה החמקמקה שרכשתי. אך אני ללא ספק יודעת, שהדרך מעניינת אותי. אני זוכרת שבעבר אמרתי לא פעם שאני רוצה להעמיק, והיום אני יודעת לומר שהיו אלה לא יותר ממילים, כי כלל לא ידעתי העמקה מה היא! ושלוש השנים האחרונות הן שלימדו אותי, מה פירוש ההעמקה, מה האופן בו ניתן להעמיק ועד לאן ניתן להגיע - והדרך עוד ארוכה!
אחרי שיעור הויג`אננה הראשון שלי פרצתי בבכי - נעלבתי! ישבתי באוטו ושאלתי את עצמי, האם באמת תרגלתי כל השנים? האין משמעות לשיעורי הויניאסה שפקדתי באדיקות? ומה פשר התיקון שעשה המורה לתנוחת הכלב-פונה-מטה שלי? - אני כלל לא מכירה תיקון כזה!חזרתי לשיעור נוסף. ביני לביני הכרזתי שהפעם אני מגיעה נטולת עמדה, משוחררת מציפייה, נותנת לתרגול לקחת אותי לאן שיקח. השוני היה עצום! שנים התרגלתי שכשאני יוצאת משיעורי היוגה אני מרחפת על אדי הזיעה שניגרה ממני, על מעגלי הנשימה-תנועה-נשימה-תנועה שיצרתי, על האש שבערה בי אחרי ברכות השמש בטאדאסאנה, עד שכלל לא עצרתי להבחין כי משהו חסר. שבעצם, אני לא כל-כך מבינה, ואני קצת תקועה, ואני בעיקר עושה ועושה ועושה, ולא עוצרת בכדי ללמוד. הויג`ננה איטית יותר, זה נכון. אבל ככל שירד הקצב, כך עלתה החקירה וההבנה העוקבת, כך עלו הדקדוק והדיוק, כך נוכחתי לעקרונות, ליסודות, לנשימה, להקשבה לגוף. ונכון, פחות הזעתי ובערתי, אבל הרגשתי שאני מעמיקה פנימה, אל המקום בו נוצרה היוגה ובו היא נוצרת מחדש בתוכי מחדש. זה לא היה פשוט, ההתחלה הייתה עמוסת התנגדות! התגעגתי לאיבוד הדעת, מרדתי במודעות המציפה. היכן ההנאה הפשוטה?? הבורה? ועם זה, משהו משך אותי להבנה, לדיוק ולעומק, לתרגול שהפך יומיומי ואישי. הרגשתי שאני מגלה שפה חדשה, עולם חדש, ממש מהיסוד, מכפות הידיים והרגליים, מהנחיריים.לפתע התחלתי מתעכבת על דברים - על מנח, על תנועה, על עווית, על רעידה . כעסתי ונהנתי. פעמים עלתה בי התחושה שלא אפשרי אחרת, שהנה נגעתי בנקודת ההבשלה, נקודת האל-חזור. לא פעם אני תוהה, האם אם הייתי פוגשת בויג`אננה בתחילת דרכי, בגיל 20, האם הייתי ממשיכה?? אני כלל לא בטוחה. אולי, כמו מקרים רבים אחרים בחיינו, אנו צריכים לטעום מן הצד האחד משך זמן כלשהו, בכדי לעבור אל הצד השני מאוחר יותר, בשלב אחר. היום אני חושבת, שאכן נזקקתי לדרך שעברתי: לאתגר הפיזי והעונג שבפעילות האינטנסיבית, בכדי להגיע אחריו אל האתגר הנפשי, המנטלי והרוחני שאיתו אני מתמודדת היום. ועדיין, גם היום, אני מוצאת עצמי שוקעת בתחושות שאינני יודעת דבר, תוהה מה באמת למדתי, נאבקת בהבנה החמקמקה שרכשתי. אך אני ללא ספק יודעת, שהדרך מעניינת אותי. אני זוכרת שבעבר אמרתי לא פעם שאני רוצה להעמיק, והיום אני יודעת לומר שהיו אלה לא יותר ממילים, כי כלל לא ידעתי העמקה מה היא! ושלוש השנים האחרונות הן שלימדו אותי, מה פירוש ההעמקה, מה האופן בו ניתן להעמיק ועד לאן ניתן להגיע - והדרך עוד ארוכה!
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?